העם הנבחר

הקטע הבא הוא תרגום לעברית מספרו החדש של מורי הרוחני – סטוארט פרין:

לנווט בנהר הזמן – Navigating the River of Time

מאת: סטוארט פרין –  Stuart Perrin

http://stuartperrin.com/navigating-the-river-of-time/

תרגום: אלי מלכי

בליבה של כל דת נמצא מרכיב מיסטי שדומה לטכניקת המדיטציה שפיתח רודי. אם נחפור ונוציא את ההשקפות שחבויות בטקסטים, נמצא רבדים של משמעויות עמוקות שיובילו אותנו לתחום של הארה רוחנית. נגלה שמלה איננה סתם מילה, אלא נתיב לידע; סמל או מטפורה שיכולים להסביר תובנות עמוקות שעליהן ניתן להרהר במשך ימים רבים. האם נכתב אי פעם ספר שמשתווה בתובנות הרוחניות שלו לסיפור יציאת מצריים שבתנ"ך?  "העם הנבחר" משועבד לשליט אכזר. האם זוהי מטפורה או סיפור היסטורי? ואולי שניהם ביחד?

אם מסתכלים על סיפור יציאת מצריים כעל מטפורה, אזי הנמשל שעולה ממנו הוא שכולנו משועבדים בדרך כזאת או אחרת לשליט חסר סובלנות. השעבוד הזה יכול ללבוש צורות שונות: פוליטיקה, דת, מערכת יחסים, מצב כלכלי, מחלה או צדקנות; תמיד ישנו מצב פנימי או חיצוני שמונע מאתנו להיות בני חורין – מעין "ים סוף" מטפורי שצריך להיחצות על מנת שנוכל לנשום לרווחה.

האשליה של חופש יוצרת גם היא בית כלא בתוכנו שאיננו שונה מעבדות פיזית. הדבר דומה לעדשות שמורכבות על עינינו ומסננות את האור כך שאיננו רואים את הצבעים של העולם האמתי. הן מונעות מאתנו מלראות את הצרכים האמתיים שלנו, ויוצרות חומה בינינו לבין שאר העולם. עדשות אלה יכולות ללבוש צורות שונות: מעמד חברתי, מסגרת דתית, השקפות שיש לנו לגבי מה נכון ומה לא נכון, ותדמיות שונות שיש לנו לגבי עצמנו. מי אנחנו, מה אנחנו רוצים להשיג בחיינו, עד כמה אנחנו חשובים, כל אלה הם סוגים שונים של עיוותים שאינם מאפשרים לנו להסתכל על החיים במיקוד הנכון. החומות של הכלא שבו אנו חיים עשויות מחומרים בלתי נראים. אנו סובלים מפציעות רגשיות ונפשיות שאותן הבאנו על עצמנו, והן יוצרות בתוכנו את אותו "ים סוף" פנימי. האנרגיה של הקונדליני היא כמו המטה של משה. כשהיא מתעוררת משנתה העמוקה היא עולה לאורך עמוד השדרה, מפרקת את המחסומים הפנימיים ויוצרת נתיב להארה. אנרגיית הקונדליני חוצה את "ים סוף" האישי שלנו ומאפשרת ל"עם הנבחר" (אנחנו) להתאחד עם הרוח, או כפי שהתנ"ך מציג זאת להיכנס ל"ארץ המובטחת".

התנ"ך מלא בדימויים מטפוריים שניתן ליישם אותם בחיי היומיום שלנו. "חומות יריחו", "הסנה הבוער", "תיבת נוח", "נהר הירדן", "סדום ועמורה" הרעיון של "בראשית" ועוד רבים אחרים, שלכולם יש נגיעה לחיים במאה ה-21. כשמתבוננים בדימויים אלה בעיניים שכלתניות הן נראים כמו מטפורות ילדותיות, או אפילו כמדע בדיוני. אולם אם מסתכלים עליהם כעל שירה, כעל סמלים, או כחזיונות מסתוריים של רבדים של מודעות, ניתן לראות שהם עוסקים במצב האנושי בדרך עמוקה מאוד. עלינו רק לראות את המשמעות שמתחת לפני השטח, שמעבר למאורעות ההיסטוריים, כמו הדרך המסתורית שבה מפרשת הקבלה את התנ"ך.

נשאלתי פעמים רבות האם ישנו "עם נבחר"? תשובתי היא באופן חד משמעי "כן", אולם משמעות המונח איננה מובנת ואינני משייך אותו דווקא לדת היהודית. ישנה דרך נוספת להסתכל על הרעיון הזה. המין האנושי כולו "נבחר" מלידה כך שלכל אדם ישנה הזדמנות להתאחד עם אלוהים. המושג "עם נבחר" איננו מהווה אבחנה בין דתות או בין גזעים, אלא מציג את האפשרות שקיימת לכולנו לבחור בדרך להארה. האם נבחר בדרך הזאת או שלא, זוהי כבר שאלה אחרת. ההזדמנות קיימת; הכלים נמצאים בתוכנו, אבל בדרכנו עומד כל המערך הנפשי והרגשי שלנו שיוצר מחסומים בלתי חדירים. מחסומים אלה מפחיתים את מספר "הנבחרים" לקומץ אנשים שהצליחו להשתלט על הכאוס הפנימי שלהם.

כשהמסכות מתקלפות הילד הפנימי שבתוכנו משתחרר מהנטל של הקרמה שלנו; כשאותו ילד פנימי מתמלא באושר ובאהבה, אנו יכולים לחלוק את האושר הזה עם אנשים אחרים. כאשר אנו מתחילים לחוש חמלה כלפי אחרים ולהשתחרר מהכבלים של המחשבה והאגו, אז מתמוטטות "חומות יריחו" שבנינו בתוכנו.