פגישות עם מורים רוחניים

הקטע הבא לקוח מספרו של סטוארט פריןA Deeper sense of Surrender ומספר על פגישתו עם קאלו רינפוצ'ה בשנת 1975.

קאלו רינפוצ'ה התגורר במנזר סונאדה בפאתי דרג'ילינג.  שני נזירים טיבטיים ליוו אותי ועוד תלמיד שלי לפגישות עם מנהיגים דתיים (רינופצ'ה בטיבטית) במנזרים באזור דרג'ילינג. כשהגענו למנזר סונאדה ראינו נזירים טיבטיים רבים, לבושים בגלימות בצבע ארגמן, יושבים בחצר המנזר.

ביקשנו לראות הרינפוצ'ה.

"הרינפוצ'ה איננו בקו הבריאות," אמר לנו אחד הנזירים. "הוא לא מקבל אורחים."

"אולי הוא יסכים לקבל אותנו," אמרתי לו, "הגענו ממקום רחוק מאוד, אתה יכול לשאול אותו?"   

הנזיר נכנס פנימה ולאחר זמן מה הוא יצא החוצה עם מבט מופתע על פניו. "הרינפוצ'ה יקבל אתכם," הוא אמר. הוא הוביל אותנו לחדר המגורים של קאלו רינפוצ'ה.

הרינפוצ'ה שכב במיטתו ושמיכה כיסתה את כל גופו עד הצוואר. פניו היו יפות למרות גילו המופלג, אך הוא היה חיוור ועור פניו היה צהבהב. עיניו היו שחורות ומבטו היה מלא חמלה. נראה היה שהוא כבר מוכן לעזוב את העולם. התיישבנו לרגלי הרינפוצ'ה והוא בירך אותנו באמצעות המתורגמן שלו. הוא שאל לשמותינו ומאין הגענו ולאחר מכן דיבר במשך כשעה על בודהיזם טיבטי ועל הידע שנמצא בו. במשך כל אותו זמן ישבנו אני והתלמיד שלי למרגלות מיטתו, במצב של מדיטציה עמוקה. לאחר שהוא סיים לדבר שאלתי אותו אם נוכל לחזור למחרת. הוא ענה בחיוב. למחרת כשחזרנו לחדרו הרינפוצ'ה ישב על מיטתו בישיבה מזרחית, לבוש בגלימת נזירים. התיישבנו שוב למרגלותיו והתחלנו לעשות מדיטציה. הוא דיבר במשך כשעה. כשהוא סיים שאלתי אותו "האם נוכל לבוא ולראות אותך מחר שוב?" הוא ענה בחיוב.

כשיצאנו מהמנזר סיפר לי התלמיד שלי על ספר שהוא קרא פעם על בודהיזם טיבטי, שבו נזכרת שיטת מדיטציה בשם טומו (tummo); שיטה זו היא אחת מששת שיטות התרגול שמיוחסות לנארופה (Six Dahrams of Naropa) והיא דומה מאוד לשיטת המדיטציה שאותה אנו מתרגלים. הודיתי לא על המידע. כעת היו לי שאלות לשאול את הרינפוצ'ה.

למחרת כשבאנו לחדרו של הרינפוצ'ה הוא ישב על כסאו, לבוש בבגדי שרד של ראש מנזר טיבטי. התיישבנו שוב לרגליו. "רינפוצ'ה," שאלתי, "האם תוכל לדבר על ששת שיטות התרגול של נארופה ובמיוחד על השיטה שנקראת טומו?". הרינפוצ'ה דיבר במשך כשלוש שעות על כל ההיבטים של היוגה הטיבטית. הוא נתן לנו הדרכה מלאה על הבודהיזם טיבטי. בסוף השיחה הוא השתתק למשך כמה רגעים. לאחר מכן הוא אמר, "כשהייתי עדיין מתלמד צעיר (בטיבטית טולקו – tulko) ורציתי להיפגש עם הרינפוצ'ה שלי, הייתי צריך לעמוד בתור במשך שלוש שעות. לנזירים רבים היו שאלות לגבי החיים הרוחניים שלהם. תמיד היה תור של אנשים ליד החדר של הרינפוצ'ה שלי. אבל היום אני צריך לחפש אנשים שרוצים ללמוד ממני."

מאות נזירים ישבו בחצר של מנזר סונאדה, סובבו גלגלי תפילה וספרו חרוזים; אולם איש מהם לא הבין מהי הסיבה האמתית למחלתו של הרינפוצ'ה. מצבו היה דומה לפרה שבפתגם הידוע: "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק"; המורה צריך להעביר את התורה שלו למישהו. תלמידים רוחניים חייבים לעשות מאמץ מודע על מנת לקבל את ההדרכה שהמורה שלהם יכול לתת. אם הם לא חולבים את הפרה, העטינים שלה מתייבשים. הפרה מצטמקת ובסוף היא תמות. אלוהים שלח אותי ואת התלמיד שלי לקאלו רינפוצ'ה. באנו כל הדרך מטקסס על מנת "לחלוב" רינפוצ'ה טיבטי, שאיש לא רצה לקחת את מה שהיה לו לתת. לאחר הפגישה עם הרינפוצ'ה סיפר לי המתורגמן שלו שבכל שלוש עשרה השנים שבהם הוא חי במנזר, מעולם הוא לא שמע את הדברים שהרינפוצ'ה אמר לנו.

לאחר מספר שנים תלמיד אחר שלי פגש בסן פרנציסקו את אחד מתלמידיו של הקאלו רינפוצ'ה. אותו תלמיד של הרינפוצ'ה סיפר לו סיפור מוזר שהפך לאגדה במנזר שבו הא חי. "בשנת 1975," האיש סיפר, "הרינפוצ'ה שכב על ערש דווי. שני מחפשי אמת הגיעו מהמערב על מנת לשבת עם הרינפוצ'ה. הרעב שלהם לחיים רוחניים היה חזק מאוד; הוא הביא את הרינפוצ'ה לתת להם הדרכה שנתנה חיים גם להם וגם לו. בזכותם הרינפוצ'ה החלים ממחלה קשה."      

מקור: אתר הבית של סטוארט פרין

******

שיחות עם סוואמי קרישננדה

בתחילתה של שנת 1985, בדיוק לפני שלושים וחמש שנים, הגעתי עם עוד חבר לאשרם שיבננדה ברישיקש. בתחילת שנות השמונים לא היו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להודו וישראלים לא הורשו לבקר שם. זאת הייתה המדיניות הרשמית, אבל בפועל היו כל מיני טריקים שאפשרו לישראלים בודדים, שמאוד רצו בכך, להיכנס ולשהות בהודו.

האשרם ברישיקש, שנקרא The Divine Life Society, נוסד על ידי סוואמי שיבננדה ולאחר מותו הוא נוהל על ידי שני תלמידים שלו: סוואמי צ'יטננדה שהיה המנהל וסוואמי קרישננדה שהיה המזכיר הכללי. שנים רבות לאחר מכן נודע לי שרודי היה מיודד עם סוואמי צ'יטננדה וביקר באשרם ברישיקש מספר פעמים.

כאשר הגענו לאשרם סוואמי צ'יטננדה לא היה במקום, וסוואמי קרישננדה היה אחראי על כל הפעילויות שהתרחשו שם. בכל בוקר בשעה 11:00 הסוואמי היה מקיים "דרשן": מעין פגישה לא פורמלית עם כל המטיילים הזרים ששהו באשרם. במהלך ה"דרשן" הוא היה שואל אותנו שאלות, עונה לשאלות שלנו ונותן הרצאות קצרות. תוך כדי כך הוא גם היה חותם על צ'קים שהעוזר שלו היה מכניס אליו, מכיוון שהוא היא גם המנהל הפיננסי של האשרם שבתוכו פעלו בין היתר בית ספר, אקדמיה, בית חולים ומרפאה. במהלך השהיה שלי בהודו כתבתי יומן שבו תיעדתי את המפגשים והתנסויות שלי שם. הקטעים שלהלן הן תיעוד של חלק מהשיחות עם סוואמי קרישננדה:

לאחר שהסוואמי שאל אותנו מעין הגענו והתפלא לפגוש ישראלים באשרם שלו (כאמור באותה תקופה כמעט ולא היו ישראלים בהודו) הוא שאל אותי:

סוואמי: מהי הדת שלך?

אני: יהודי

סוואמי: מה ההבדל בין הדת שלך לדת שלי?

אני: ההבדל הוא בפולחן.

סוואמי: אתה מקיים את הפולחן של הדת שלך?

אני: לא.

סוואמי: גם אני לא מקיים את הפולחן של הדת שלי. אז מה בכל זאת ההבדל? שנינו מאמינים באלוהים.

אני: כנראה שאין שום הבדל.

תלמידה נוספת נשאלה לגבי הדת שלה וענתה שאין לה זמן לדת.

בתשובה לכך אמר הסוואמי:

"דת היא דבר שאיננו דורש זמן. זה די מפתיע מכיוון שדת היא הדבר החשוב ביותר מצד אחד, ומצד שני היא איננה דורשת לא זמן ולא מרחב. הדת נמצאת מעל הממדים של הזמן והמרחב. כיצד הדבר ייתכן? זאת שאלה קשה. צריך להבין שדת היא מודעות. מצב של מודעות לא דורש זמן ומרחב. מודעות נמצאת מעל הזמן והמרחב."

בהרצאה נוספת דיבר הסוואמי שוב על נושא הדת ואמר:

"כל הדתות הפורמליות הן צורה מסוימת של פשרה חברתית. צורות הפולחן השונות הן התאמה של הדת לצרכים חברתיים. דתו האמתית של האדם מתגלה כאשר הוא נמצא לבד, מבודד ללא קשר עם החברה. ניתן להשוות מצב זה לרגעים האחרונים בחייו של אדם, כאשר נשמתו עוזבת את גופו ואז הוא לגמרי לבדו."

בשיחה אחרת שאל הסוואמי את אחד המטיילים ששהו באשרם מדוע הוא הגיע לאשרם. לאחר ששמע את התשובה אמר הסוואמי:

"אני לא מבין אתכם המטיילים בהודו. מדוע אתם מבזבזים את כספכם בטיולים מסביב לעולם? כל מה שאת מחפשים נמצא בדיוק במקום שבו אתם נמצאים. כל מה שנדרש מכם זה לחפור מספיק עמוק…"

את השיעור הזה הבנתי רק כמה שנים לאחר מכן. שנה אחרי הביקור בהודו, בתחילת 1986 מצאתי בירושלים מורה שלימד את שיטת המדיטציה של רודי. מיד לאחר השיעור הראשון הבנתי שמצאתי את מה שחיפשתי: דרך רוחנית שעובדת עבורי. שנה לאחר מכן ב- 1987 פגשתי את סטוארט פרין, תלמיד ישיר של רודי, שהוא המורה שלי עד היום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s