העם הנבחר

הקטע הבא הוא תרגום לעברית מספרו החדש של מורי הרוחני – סטוארט פרין:

לנווט בנהר הזמן – Navigating the River of Time

מאת: סטוארט פרין –  Stuart Perrin

http://stuartperrin.com/navigating-the-river-of-time/

תרגום: אלי מלכי

בליבה של כל דת נמצא מרכיב מיסטי שדומה לטכניקת המדיטציה שפיתח רודי. אם נחפור ונוציא את ההשקפות שחבויות בטקסטים, נמצא רבדים של משמעויות עמוקות שיובילו אותנו לתחום של הארה רוחנית. נגלה שמלה איננה סתם מילה, אלא נתיב לידע; סמל או מטפורה שיכולים להסביר תובנות עמוקות שעליהן ניתן להרהר במשך ימים רבים. האם נכתב אי פעם ספר שמשתווה בתובנות הרוחניות שלו לסיפור יציאת מצריים שבתנ"ך?  "העם הנבחר" משועבד לשליט אכזר. האם זוהי מטפורה או סיפור היסטורי? ואולי שניהם ביחד?

אם מסתכלים על סיפור יציאת מצריים כעל מטפורה, אזי הנמשל שעולה ממנו הוא שכולנו משועבדים בדרך כזאת או אחרת לשליט חסר סובלנות. השעבוד הזה יכול ללבוש צורות שונות: פוליטיקה, דת, מערכת יחסים, מצב כלכלי, מחלה או צדקנות; תמיד ישנו מצב פנימי או חיצוני שמונע מאתנו להיות בני חורין – מעין "ים סוף" מטפורי שצריך להיחצות על מנת שנוכל לנשום לרווחה.

האשליה של חופש יוצרת גם היא בית כלא בתוכנו שאיננו שונה מעבדות פיזית. הדבר דומה לעדשות שמורכבות על עינינו ומסננות את האור כך שאיננו רואים את הצבעים של העולם האמתי. הן מונעות מאתנו מלראות את הצרכים האמתיים שלנו, ויוצרות חומה בינינו לבין שאר העולם. עדשות אלה יכולות ללבוש צורות שונות: מעמד חברתי, מסגרת דתית, השקפות שיש לנו לגבי מה נכון ומה לא נכון, ותדמיות שונות שיש לנו לגבי עצמנו. מי אנחנו, מה אנחנו רוצים להשיג בחיינו, עד כמה אנחנו חשובים, כל אלה הם סוגים שונים של עיוותים שאינם מאפשרים לנו להסתכל על החיים במיקוד הנכון. החומות של הכלא שבו אנו חיים עשויות מחומרים בלתי נראים. אנו סובלים מפציעות רגשיות ונפשיות שאותן הבאנו על עצמנו, והן יוצרות בתוכנו את אותו "ים סוף" פנימי. האנרגיה של הקונדליני היא כמו המטה של משה. כשהיא מתעוררת משנתה העמוקה היא עולה לאורך עמוד השדרה, מפרקת את המחסומים הפנימיים ויוצרת נתיב להארה. אנרגיית הקונדליני חוצה את "ים סוף" האישי שלנו ומאפשרת ל"עם הנבחר" (אנחנו) להתאחד עם הרוח, או כפי שהתנ"ך מציג זאת להיכנס ל"ארץ המובטחת".

התנ"ך מלא בדימויים מטפוריים שניתן ליישם אותם בחיי היומיום שלנו. "חומות יריחו", "הסנה הבוער", "תיבת נוח", "נהר הירדן", "סדום ועמורה" הרעיון של "בראשית" ועוד רבים אחרים, שלכולם יש נגיעה לחיים במאה ה-21. כשמתבוננים בדימויים אלה בעיניים שכלתניות הן נראים כמו מטפורות ילדותיות, או אפילו כמדע בדיוני. אולם אם מסתכלים עליהם כעל שירה, כעל סמלים, או כחזיונות מסתוריים של רבדים של מודעות, ניתן לראות שהם עוסקים במצב האנושי בדרך עמוקה מאוד. עלינו רק לראות את המשמעות שמתחת לפני השטח, שמעבר למאורעות ההיסטוריים, כמו הדרך המסתורית שבה מפרשת הקבלה את התנ"ך.

נשאלתי פעמים רבות האם ישנו "עם נבחר"? תשובתי היא באופן חד משמעי "כן", אולם משמעות המונח איננה מובנת ואינני משייך אותו דווקא לדת היהודית. ישנה דרך נוספת להסתכל על הרעיון הזה. המין האנושי כולו "נבחר" מלידה כך שלכל אדם ישנה הזדמנות להתאחד עם אלוהים. המושג "עם נבחר" איננו מהווה אבחנה בין דתות או בין גזעים, אלא מציג את האפשרות שקיימת לכולנו לבחור בדרך להארה. האם נבחר בדרך הזאת או שלא, זוהי כבר שאלה אחרת. ההזדמנות קיימת; הכלים נמצאים בתוכנו, אבל בדרכנו עומד כל המערך הנפשי והרגשי שלנו שיוצר מחסומים בלתי חדירים. מחסומים אלה מפחיתים את מספר "הנבחרים" לקומץ אנשים שהצליחו להשתלט על הכאוס הפנימי שלהם.

כשהמסכות מתקלפות הילד הפנימי שבתוכנו משתחרר מהנטל של הקרמה שלנו; כשאותו ילד פנימי מתמלא באושר ובאהבה, אנו יכולים לחלוק את האושר הזה עם אנשים אחרים. כאשר אנו מתחילים לחוש חמלה כלפי אחרים ולהשתחרר מהכבלים של המחשבה והאגו, אז מתמוטטות "חומות יריחו" שבנינו בתוכנו.

מודעות פרסומת

אבולוציה, תודעה וחוק האוקטבה

במאמר קודם[1] הצגתי את מרכזיותו של המספר שבע בהגותה של כת האיסיים. הכת ייחסה חשיבות רבה לחלוקת הזמן למרכיבים שביעוניים: שבוע, שבת, שמיטה (שבע שנים) ויובל (שבע שמיטות שהן 49 שנים). כמוכן אמצה הכת את לוח השמש השביעוני, שמבוסס על 364 ימים שהם 52 שבועות.

המרכזיות של המספר שבע אצל האיסיים לא הייתה מוגבלת רק לאופן ספירת הזמן, אלא היה לה גם ביטוי קוסמי ורוחני. הדומיננטיות של המספר שבע נחשבה כביטוי לחוק אלוהי שמשתקף הן בעולם הנגלה והן בעולמות הרוחניים. המספר שבע, והביטוי שלו בלוח השמש השביעוני של האיסיים, משקפים חוק קוסמי שמקורו בהתגלות אלוהית ולא במוסכמה אנושית.

ניסוח חדש יותר של "חוק השבע" נמצא בכתביו של גיאורג איבאנוביץ' גורדייף, מורה רוחני ממוצא יווני-ארמני (1870-1949)[2]. גורדייף הציג דרך רוחנית ייחודית שאותה הוא כינה "הדרך הרביעית”, שנלמדת עד היום במסגרות שונות. גורדייף ערך מסעות רבים ברחבי אסיה והמזרח התיכון, בחיפוש אחר ידע שנשתמר בתוך תרבויות ומסורות עתיקות. הוא ביקר ושהה במנזרים ובבתי ספר ממסורות שונות וחקר את התורות הרוחניות שנלמדו שם. בין היתר הוא מספר בכתביו שהוא שהה ולמד במנזרים איסיים.

משנתו של גורדייף מתמקדת בחוקיות ששוררת ביקום, הן בממד הפיזי והן בממד הרוחני. גורדייף טען שאותם חוקים פועלים בכל הממדים של היקום, ולכן על האדם ששואף להתפתחות רוחנית ללמוד את החוקים האלה ולהשתמש בהם לצורך התפתחותו. גורדייף ניסח בצורה מפורשת את "חוק השבע", שהוא קרא לו "חוק האוקטבה", כחוק שמתאר כיצד פועלים תהליכי התפתחות בעולם, הן במישור הפיזי והן במישור הרוחני. התהליך מתואר כעליה בתדירותן של התנודות, כאשר בין הרמה ההתחלתית לרמה שבה התדירות  מוכפלת ישנן שבע דרגות. תהליך ההתפתחות האנושי איננו שונה מכל תהליך אחר של עליה מרמה אחת לרמה גבוהה יותר (או עליה בתדירות התנודות בטרמינולוגיה של גורדייף), ולכן גם הוא כפוף לחוק השבע.

בסופו של המאמר הקודם הראיתי כיצד מתבטא חוק השבע בשיטות מדיטציה שמקורן בהודו ובטיבט. שיטות אלה מתבססות על מערכת של שבעה מרכזי אנרגיה (צ'קרות) שנמצאים במיקומים שונים לאורך מערכת העצבים המרכזית והמוח. מרכזים אלה הם הכלי שבאמצעותו מתפתחת התודעה האנושית, כאשר תהליך ההתפתחות מבוסס על התמרה של אנרגיה נפשית שנעה ממרכז למרכז.

במאמר זה ברצוני להרחיב את הדיון בחוק האוקטבה ולהראות את הקשר שלו גם לעולם הפיזי. אם אכן חוק האוקטבה עומד בבסיס של כל תהליכי ההתפתחות, היינו מצפים לראות אותו גם בתהליכי התפתחות שקיימים בטבע. בהמשך אציג ממצאים שממחישים כיצד תהליכי ההתפתחות בטבע מבוססים על מחזוריות דומה לזאת שאנו רואים באוקטבה המוסיקלית, שמבטאת את חוק השבע. ממצאים אלה קיימים הן ברמה המולקולרית של החומר והן בתהליכי התפתחות של צמחים ובעלי חיים. בחלקו האחרון של המאמר אתייחס גם לתהליך האבולוציה הכללי שאותו אנו רואים בטבע, ולקשר של תהליך האבולוציה להתפתחות התודעה.

למאמר המלא

[1] "דרכם הרוחנית של האיסיים" –  http://www.inbest.co.il/NGO/Essenes.pdf

[2] וויקיפדיה – https://en.wikipedia.org/wiki/George_Gurdjieff