קניבליזם רוחני

"קניבליזם" רוחני" הוא ספרו הראשון של רודי (סוואמי רודרננדה) והיחידי שהתפרסם בימי חייו.

הקטע שלהלן הוא תרגום לעברית של המבוא לספר.

קטעים נוספים מהספר "קניבליזם רוחני" ניתן למצוא בקישור שלהלן.

כותרתו של ספר זה – "קניבליזם רוחני" – מנסה להציג את מערכות היחסים בין בני אדם מנקודת מבט רוחנית. כשאנחנו אוכלים פרי, הקליפה מספקת סיבים תזונתיים שחיוניים להתפתחותו של גופנו. גם במערכות יחסים בין בני אדם הסיבים הם חיוניים. עלינו "לאכול" את האדם השני במלואו, על מנת לאפשר לכוח החיים לבוא לידי ביטוי באופן מלא. תהליך זה מאפשר העברה הדדית של אנרגיה יצירתית בין אדם אחד למשנהו, ובסופו של דבר בינינו לבין אלוהים.

לא ניתן להגביל את קליטת האנרגיה רק לאיכויות שאותן קל לנו לקבל, אנחנו חייבים לקבל בברכה גם את אלה שמכריחות אותנו לשנות את התבניות שהגבילו אותנו בעבר. עלינו להגיע להבנה בתוכנו שכל דבר שקורה לנו הוא חלק מתהליך ההתפתחות שלנו, ולכן חייבים לקבל אותו במצב של ויתור פנימי.

אנו חייבים לעכל כל דבר, ולאחר מכן להתעלות מעליו; עלינו לאכול את החיים במלואם עם כל המתחים, הכאבים והשמחה שהם מביאים. רק באמצעות התגברות על סיטואציה ניתן להשיג את ההבנה והתזונה שהיא יכולה להביא לנו.

במהלך לימודי אצל מורים רוחניים רבים, אכלתי אותם ונאכלתי על ידם. זאת הייתה התנסות נפשית שנקראת בספרים להיות מוכל על ידי רוחו של המורה. הרוח שלי גדלה על ידי כך שהיא אכלה את מה שהכיל אותה.

ההתנסות שלנו היא בלתי מוגבלת כאשר יש לנו את היכולת להימנע מיצירת מתחים סביבה. לדוגמה: אם תשימו שני עכברים בתוך שק של קמח, הם יאכלו את כל הקמח ולאחר מכן יכרסמו את דרכם החוצה. כשהם יסיימו ויצאו החוצה כבר יהיו איתם עוד כעשרים עכברים נוספים. לעומת זאת בני אדם שימצאו את עצמם בתוך סיטואציה שנראית להם גדולה מיכולתם פי מאה מונים, קרוב לוודאי שימותו מפחד. המחשבות שלנו הן אלה שגורמות לנו לחרדה. גדילה ופיזית ורוחנית תלויה ביכולת שלנו ללעוס ולעכל כל דבר בהדרגה ולאורך זמן.

תורות רוחניות מזרחיות כוללות בתוכן מצבים רבים הדומים לאמור לעיל. אלה הן דוגמאות קלאסיות להתרחבות של אנרגיה. דוגמאות אלה נוגעות תמיד ליכולתו של האדם לגדול ולהתעלות מעל לכל מצב בחיים, באמצעות אכילה הדרגתית שלו.

במהלך הלידה הרוחנית שלנו אנו דומים לגורים שנולדו לתוך שק. המורה הרוחני הוא כמו אימא שצריכה לאכול את השק, על מנת לשחרר את הגור ולאפשר לו לגדול בכוחות עצמו. מיום היוולדנו אנחנו חיים בתוך שק של מתחים, שאיננו מצליחים להשתחרר מהם בכוחות עצמנו. המתחים האלה הם חומרים נפשיים שמייצגים את הקארמה שלנו בחיים האלה. הם יכולים להילקח מאיתנו רק על ידי אדם שאוהב אותנו, ומוכן לספוג אותם לתוכו. ללא טיפול מתאים במתחים אלה אנו יוצרים לעצמנו חיים שמבוססים על אשליה. כאשר אדם הופך למורה רוחני ומתפתח מספר האנשים סביבו גדל. הוא משרת אותם ובמקביל ניזון מהם. הוא יכול לקחת לתוכו את המתחים והחומרים הנפשיים שלהם, שמזינים אותו. יכולתו של המורה לספוג לתוכו את נפשו של התלמיד במלואה, משחררת את התלמיד מבעיות רבות שאותן הוא איננו יכול לפתור בכוחות עצמו. בדרך זו התבניות הנפשיות שמעכבות את תהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו מתפרקות, ואנו משתחררים ויוצאים לחופשי.

הייתה לי הזדמנות להיות במחיצתם של מספר מורים רוחניים שנחשבו לקדושים, ובאמצעותם גיליתי שההבדל היחידי בין מורה לתלמיד הוא יכולתו של המורה להשתמש באנרגיה שלו על מנת להתעלות מעל כל סיטואציה ולעכל בהדרגה את האדם שנמצא מולו. אין זה חשוב כיצד אנחנו נכנסים לסיטואציה; מה שחשוב הוא מה מצבנו כשהיא מסתיימת. תמיד ישנו אדם אחד שאוכל ואדם שני שנאכל: הראשון הוא בעל היכולת לעבוד ואילו לשני יש יכולת פחותה לקבל את התזונה הנדרשת לו. כאשר אנו מצליחים להיפתח ממקום עמוק ולקבל תזונה פנימית ולגדול, אנו מפתחים קיבולת של דינוזאורים. אנו מסתכלים ביקום בפליאה; האלים הם אלה שאוכלים את האנרגיה של היקום והופכים להיות חלק מאנרגיה זו.

העצמי העמוק שלנו מורכב ממאות התנסויות שנובעות מחיים קודמים. העצמי הזה הוא מה שאנחנו קוראים הבלתי מודע. הוא יושב עמוק בתוכנו ומתבונן בנו כאשר אנו חיים את היומיום שלנו. אם אנו עושים עבודה טובה ומצליחים להתחבר לחלקים העמוקים של חיינו, הבלתי מודע נפתח בהדרגה ומאפשר ליצירתיות עמוקה יותר להתבטא בחיינו. אם נצליח להתמודד עם התנסות כזאת, הבלתי מודע שלנו יאפשר לעוד חלקים מהמאגר הרוחני האינסופי שקיים בתוכנו לעלות לפני השטח.

רק בגלל האנרגיה הלא מודעת שקיימת בתוכנו אנו יכולים להשחית את חיינו, ולהמשיך לדמיין שזוהי הדרך הנכונה לחיות. אנרגיה זו מאפשרת לאנשים להמשיך בחייהם, גם לאחר שהם גרמו לעצמם הרס נוראי. כוח החיים שקיים אצל כל אדם גם כשנראה שחייו הרוסים, הוא בלתי נתפס ע"י ההיגיון. אנו רואים תופעות דומות בטבע: יערות שנשרפים גדלים מחדש לאחר כעשרים שנה; הנזק שגורמים שיטפונות, סופות ואסונות טבע אחרים נעלם ונשכח לחלוטין כעבור עשר או עשרים שנה. באופן דומה ההתאכזרות שלנו לעצמנו יוצרת מתחים רבים בתוכנו; מצד שני בכל סיטואציה שבה נימצא, יש לנו יכולת בלתי נדלית לעלות מחדש על דרך של התפתחות וגדילה. זהו הנס האמיתי של החיים: לא משנה עד כמה נתעלל בעצמנו ונהרוס את חיינו, כוח החיים שורד בתוכנו ומאפשר לנו להמשיך.

כוח החיים הזה שקיים אצל כל אדם מעורר אצלי אהבה ואמפתיה, ואותו אני רוצה להזין. כוח זה הוא הביטוי העמוק של אלוהים בתוכנו, והפן היחידי של החיים ששווה להתייחס אליו. אם תאכילו אותו הוא יגדל; אם תתבוננו בו היטב תוכלו לחזות במסתורין של הבריאה.

דרכם הרוחנית של האיסיים – מקומראן לקונדליני

חיבור זה עוסק בהשערה שבתוך המסגרת הדתיתתרבותית של עם ישראל, הייתה קיימת דרך רוחנית שנשמרה בסוד על ידי קבוצות קטנות של מתרגלים. דרך זו מקורה במסורת הכוהנית שהגיעה לארץ ישראל ממצרים, והיא נשמרה בקרב חוגים של כוהנים בבית המקדש בירושלים. בסביבות המאה ה– 3 לפנה"ס אנו מוצאים עדויות לכך שממשיכי דרכם הרוחנית של כוהני המקדש פרשו והקימו קהילות נפרדות. חלק מפורשים אלה חיו בקומראן שבמדבר יהודה במסגרת קהילה של נזירים, חלקם התגוררו בירושלים ובסביבתה, ואחרים היגרו למצרים וייתכן שגם לאזור סוריה של היום. קהילה זו של פורשים, שנקראה כת האיסיים או עדת היחד, ראתה את עצמה כשומרת של המסורת הכוהנית העתיקה ושל תורת משה המקורית.

בתקופה זו התחיל להיווצר ממסד רבני שהניח את היסודות לדת היהודית כפי שאנו מכירים אותה היום. האיסיים פרשו מתוך המסגרות הדתיות של הרבנים מצד אחד ושל כוהני בית המקדש מצד שני, מכיוון שהתנגדו להן וראו בהן עיוות של תורת משה.

עם כל זאת חלק מהשקפותיהם של האיסיים נטמע בעולם הדתי היהודי, וצץ והופיע בתוך הספרות המיסטית ובתורת הקבלה. במקביל ישנן עדויות לכך שישוע וחוג תלמידיו הקרובים היו קשורים לכת האיסיים. לאחר מותו של ישוע המשיכו חלק מתלמידיו לשמור את תורתו המקורית בתוך מסגרות כיתתיות יהודיותנוצריות, ששימרו את הדרך הרוחנית האיסיית.

כמה עשרות שנים לאחר מותו של ישוע הפכה הנצרות לדת ממוסדת, והתנתקה מהדרך הרוחנית האיסיית שהייתה המקור שלה. יתרה מכך אבות הכנסיה רדפו את הכתות ששימרו את המסורת האיסיית, וראו בתורתן כפירה בנצרות.

באופן מפתיע אנו מוצאים עדות לכך שדרכם הרוחנית של האיסיים המשיכה להתקיים במחתרת במשך מאות שנים והתגלתה שוב בתחילת המאה ה-20, בתוך מנזרים ששמרו כנראה על מראית עין של מנזרים נוצריים רגילים. על פי העדויות שבידנו מנזרים אלה פעלו באזור ירושלים ומדבר יהודה וכן במצרים.

גיאורג איבאנוביץ' גורדייף אחד המורים הרוחניים החשובים של תקופתנו – מעיד על כך שפגש את האיסיים ואף למד אצלם. השפעתה של הדרך האיסיית ניכרת במשנתו של גורדייף, ובאמצעותה היא הגיעה גם לתורותיהם של מורים רוחניים נוספים.

***

חיבור זה מורכב בעיקרו ממובאות שממחישות את ההשערה שהוצגה לעיל, לגבי דרכם הרוחנית של האיסיים. השתדלתי תמיד להביא דברים בשם אומרם, הן באמצעות שימוש במובאות מספרי מקור והן בציטוטים של חוקרים מובילים בתחומם. כמוכן השתדלתי להביא את כל המובאות במלואן ולא לשלוח את הקורא לחפש אותן במקומות אחרים.

עם כל זאת אינני מתיימר להציג בחיבור זה עבודת מחקר מדעית. המוטיבציה שלי לכתיבתו היא אישית לחלוטין. אני עוסק שנים רבות בלימוד ובתרגול של דרך רוחנית ששורשיה מגיעים מהמזרח הרחוק. במהלך הזמן מצאתי קווי דמיון בינה לבין רעיונות והשקפות שקיימים בקבלה ובתורת הסוד היהודית. קשר זה סקרן אותי במשך שנים רבות, ובמהלכן קראתי ספרים ומאמרים רבים שעוסקים בחקר המקרא ותורת הסוד היהודית. תוך כדי התהליך הלימודי הזה נחשף לעיני הקשר בין המקורות הקדומים של הרוחניות היהודית שבאים לידי ביטוי בדרך האיסיית, לבין השקפות ושיטות תרגול רוחניות שקיימות היום ושאותן אני מכיר מהתנסותי האישית.

בשלב מסוים החלטתי להעלות על הכתב את התוצרים והמסקנות של התהליך הלימודי שעברתי, על מנת לעשות לעצמי סדר בדברים.

חיבור זה הוא התוצאה של החלטה זו.

להורדה

אלכימיה נפשית

המהות של עבודה רוחנית היא השאיפה לשינוי נפשי עמוק באופן שבו אנו תופסים את העולם ופועלים בו. אדם שמתחיל בתרגול רוחני אינו נדרש להאמין בדבר, מלבד ביכולת שלו ליצור שינוי בעצמו. גם אמונה זו איננה נדרשת לאורך זמן, מכיוון שבמהלך התרגול השינוי הנפשי חייב להתבטא בחיים היומיומיים שלנו. אם אין זה כך, המסקנה המתבקשת היא שהדרך שבחרנו בה איננה עובדת עבורנו. מסיבה זו עבודה רוחנית היא עיסוק אמפירי שכרוך בתרגול ובהתנסות, ובמקביל בבחינה מתמדת של השינויים שחלים בנו.

השימוש במונח אלכימיה מצביע על המהות של השינוי הנפשי שאליו אנו שואפים. האלכימאים עסקו בניסיון להפוך מתכות פחותות לזהב – שנחשבה כמתכת אצילית עם תכונות גבוהות יותר. אולם ישנה סברה שהמונח אלכימיה הוא למעשה מטפורה לשינוי נפשי פנימי שמתרחש באדם שעוסק בעבודה רוחנית. ואכן השוואה של התהליכים הנפשיים שקורים באדם שעוסק בתרגול רוחני למינוחים מעולם האלכימיה מגלה קווי דמיון רבים. העולם הרגשי שלנו מורכב מרגשות שיוצרים בנו תגובה שלילית כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו כגון: שנאה, כעס, קנאה, אדישות והתנכרות, ומולם רגשות שיוצרים בנו תגובה הפוכה כגון: אהבה, אמפתיה וחמלה. אם נסתכל על עצמנו בכנות נגיע למסקנה שאין לנו שליטה אמיתית על העולם הרגשי שלנו, אלא להיפך: סוגים שונים של רגשות שמתעוררים בתוכנו באופן מקרי לחלוטין מכתיבים לנו מה נחשוב ואיך נתנהג. תופעה זו מועצמת בעולם המודרני והמתוחכם שבו אנו חיים, מכיוון שאנו חשופים לכמות אדירה של מתחים. רודי  אמר פעם שבקרון רכבת תחתית אחד בניו יורק יש יותר מתחים מאשר בכל הרי ההימלאיה. המתחים הנפשיים שנוצרים כל הזמן – בבית, בעבודה, ובכל מערכות היחסים שלנו – משפיעים על חיינו ועל האופן שבו אנו פועלים בעולם הרבה יותר מאשר אנו מוכנים להודות. בנוסף לכך צבירה מתמשכת של מתחים מביאה לבסוף גם להיחלשות המערכת החיסונית ולמחלות.

סוגים שונים של טיפולים נפשיים מנסים לסייע לאדם להשתחרר מהמתחים שלו. אולם בעבודה רוחנית הגישה היא הפוכה – המתחים אינם נתפסים כצרה שצריך להיפטר ממנה, אלא כברכה שיש להשתמש בה.

למעשה התהליך הרוחני בנוי על הפיכתם של המתחים לאנרגיה נפשית חזקה שמאפשרת את תהליך השינוי. זאת הסיבה לשימוש במונח "אלכימיה" לתיאור התהליך הרוחני – מדובר בתהליך אורגני שבו המרכיבים הנמוכים של חיינו שהם המתחים והרגשות השליליים עוברים תהליך של "עיכול נפשי" שבמהלכו הם הופכים לרגשות מעודנים יותר של אמפתיה, חמלה ואהבה.

למעשה התהליך הנפשי שמתרחש במהלך התרגול הרוחני איננו שונה במהותו מתהליך העיכול שמתבצע בגוף שלנו או מתהליכים דומים שמתרחשים בכל אורגניזם. בגוף הפיזי שלנו מתרחש תהליך שהופך מזון לאנרגיה, שמאפשרת לכל התאים והאברים בגוף שלנו לפעול באופן תקין. גם המערכת הנפשית שלנו זקוקה לתהליך "עיכול נפשי" שבו המתחים יעברו התמרה ויהפכו לאנרגיה מעודנת יותר. אולם בשונה מהתהליכים שמתרחשים בגוף הפיזי שלנו, תהליכים נפשיים אינם מתרחשים מעצמם אלא מחייבים מאמץ מודע מצידנו.

על מנת ליצור תהליך של שינוי בתוכנו אנו צריכים לקבל החלטה מודעת שאנו רוצים להשתנות, בכל יום מחדש. כאן נעוץ הקושי הגדול שכרוך בעבודה רוחנית – על מנת להגיע לתוצאות יש צורך במשמעת, בהתמדה ובסבלנות. לכל אחד יש אפשרות לשינוי פנימי, אולם המימוש תלוי בנו.

וכפי שניסח זאת רודי: "המסתורין היחידי לגבי עבודה רוחנית הוא מדוע כל כך מעט אנשים עוסקים בה".

האם יש סתירה בין רוחניות לרציונליות?

דרכים רוחניות נתפסות לעתים קרובות כבריחה לעולם לא רציונלי שאין לו קשר למציאות היומיומית שלנו. דעה זו נובעת מחוסר הבנה הן לגבי מהי דרך רוחנית, והן לגבי מהי תפיסת המציאות כפי שהיא באה לידי ביטוי בחשיבה המדעית הרציונלית.

המדע נחשב כגולת הכותרת של התפיסה רציונלית, ואנו נוטים לחשוב שהתיאור המדעי של המציאות מקביל לתפיסת המציאות שנובעת מההתנסות שלנו. אולם התגליות של מכניקת הקוואנטים בתחילת המאה עשרים הביאו לכך שהתיאור המדעי של המציאות הוא שונה לחלוטין מההתנסות היומיומית שלנו. להלן מספר דוגמאות הלקוחות מספרו המרתק של פרופ' בראיין גרין "מארג היקום – מרחב, זמן ומרקם המציאות").

א. כל החלקיקים התת-אטומיים מתנהגים לפעמים כמו חלקיקים ולפעמים כמו גלים.

"הצלחתה של מכניקת הקוואנטים מאלצת אותנו להשלים עם המחשבה שהאלקטרון, אחד ממרכיבי החומר שאנו נוהגים לראותו כתופס איזור זערורי דמוי נקודה במרחב, יכול גם להיות מתואר באמצעות גל שתכונתו הפוכה – הוא משתרע על פני כל היקום כולו. זאת ועוד, לפי מכניקת הקוואנטים, המיזוג הזה של גל וחלקיק חל על כל מרכיבי הטבע, ולא רק על האלקטרונים: הפרוטונים הם גם חלקיקיים וגם גליים; הנייטרונים הם גם חלקיקיים וגם גליים; וניסויים שנעשו בעשור הראשון של המאה ועשרים קבעו שאפילו האור –המתנהג בעליל כמו גל – יכול להיות מתואר גם באמצעות רכיבים חלקיקיים, אותן "חפיסות אור" הקרויות פוטונים." (מארג היקום, עמוד 84).

ב. המאפיינים של חלקיקים תת-אטומיים במרחב (מיקום ומהירות) אינם ניתנים לקביעה מדויקת, אלא רק לקביעה הסתברותית; במלים אחרות אין לנו דרך לתאר אותם בצורה אובייקטיבית מוחלטת.

"לאלקטרון יש מקום מסוים, במובן האינטואיטיבי הרגיל של המילה, רק ברגע שאנו "מביטים" בו – ברגע שאנו מודדים את מקומו ומזהים את המקום בוודאות. אבל לפני שנעשה זאת (וגם אחר כך), כל מה שיש לו הוא שלל מקומות פוטנציאליים כפי שמתאר אותם גל ההסתברות. אין זה כאילו יש מקום לאלקטרון, אלא שאיננו יודעים את המקום הזה לפני שנעשתה המדידה. תחת זאת, ובניגוד לציפיות האינטואיציה, לאלקטרון פשוט אין שום מקום מסוים לפני המדידה". (מארג היקום עמוד 87).

תוצאה זו של מכניקת בקוואנטים הביכה פיזיקאים רבים שהתקשו לקבל אותה. ביטוי לכך ניתן למצוא בויכוח בין אלברט איינשטיין לנילס בוהר לגבי תפיסת המציאות שלנו.

"איינשטיין הגדיל את התמונה מאלקטרונים לחיי היומיום ולגלג: "האם אתה מאמין באמת ובתמים שהירח אינו קיים אלא אם כן אנו מסתכלים עליו?" חסידי מכניקת הקוואנטים השיבו בגרסה משלהם למשל הישן על העץ הנופל ביער: אם אף אחד אינו מסתכל על הירח – אינו מודד את מקומו בתצפית – אכן אין שום דרך לדעת אם הוא קיים, ולכן אין טעם בהצגת השאלה." (מארג היקום, עמוד 87)

ג. בין חלקיקים תת- אטומיים מתקיימת לפעמים מערכת יחסים מוזרה שנקראת "שזירה קוואנטית", שמשמעה שחלקיקים יכולים "להשפיע" אחד על התנהגותו של השני ללא העברת מידע ביניהם.

"פעם היה מקובל עלינו כי אחת מתכונותיו הבסיסיות של המרחב היא ההפרדה וההבדלה בין עצם לעצם, אבל עכשיו אנו רואים שמכניקת הקוואנטים מערערת קשות על ההשקפה הזאת. שני דברים יכולים להימצא במרחק גדול זה מזה במרחב, ואף על פי כן לא יהיה קיומו של כל אחד מהם בלתי תלוי לחלוטין במשנהו. יכול להתקיים קשר קוואנטי שמלכד אותם, ומחמת הקשר הזה, תכונותיו של האחד תלויות בתכונות של משנהו. המרחב אינו מפריד בין עצמים שזורים כאלה. המרחב אינו יכול להתגבר על הזיקה ביניהם. המרחב – אפילו כמות עצומה של מרחב – אינו מחליש את תלות הגומלין ביניהם, כפי שמכתיבה אותה מכניקת הקוואנטים." (מארג היקום, עמוד 109).

פיזיקאים, פסיכולוגים ופילוסופים מתווכחים ביניהם עד היום על משמעות התגליות של מכניקת הקוואנטים לגבי תפיסת המציאות שלנו. יש כאלה המרחיקים לכת וטוענים שמכניקת הקוואנטים מצביעה על כך שהכל סובייקטיבי ואין בעצם מציאות אובייקטיבית. אולם גם אם איננו מקבלים תפיסה קיצונית כזאת, נראה לי שהמסקנות הבאות לא תהיינה שנויות במחלוקת.

ראשית הפיזיקה מצביעה על כך שקיימת מידה רבה של אחדות בינינו לבין המציאות שסובבת אותנו. בשונה מהחוויה שלנו שנובעת מההתנסות היומיומית, ברמת החלקיקים כל דבר (כולל אנחנו) מורכב ממספר קטן של אבני בניין יסודיים שניתנים לתיאור או כחלקיקים או כגלי אנרגיה.

שנית המציאות שבה אנו מתנסים איננה מנותקת מהתודעה שלנו. ההפרדה בינינו כצופים לבין המציאות שהיא אובייקטיבית מתמוטטת כשעוברים לצפות בחלקיקים היסודיים שמרכיבים את הטבע.

שלישית תופעת השזירה הקוואנטית מצביעה על קשר עמוק בין החלקיקים שמרכיבים את המציאות שלנו, שקשה להסבירו באמצעות השכל הישר.

מה הקשר בין תיאור המציאות שנובע ממכניקת הקוואנטים לדרכים רוחניות?

ראשית אני חייב לסייג ולומר שאינני מתיימר לייצג את כל הדרכים הרוחניות. הדברים שיוצגו להלן מתבססים על הבנה (המוגבלת) שלי שנרכשה במהלך השנים  שבהם אני עוסק בדרך רוחנית מסוימת. עם כל זאת על סמך דברים שלמדתי מקריאה על דרכים אחרות אני מתרשם שהתובנות שלהן מאוד דומות.

נקודת המוצא בדרך הרוחנית היא שבשונה מהגוף, החלקים הנפשיים שלנו אינם מגיעים למלוא התפתחותם באופן טבעי ונדרש מאמץ מודע על מנת להשלים את תהליך ההתפתחות שלהם. מאמץ מודע כזה בא לידי ביטוי בכל דרך או שיטת תרגול שמובילים להתפתחות רוחנית. תהליך ההתפתחות הרוחנית מביא לשינוי נפשי עמוק שמתבטא גם בהבנה השכלית שלנו, אך בעקר במבנה הרגשי שלנו ובאופן שבו אנחנו מקבלים את סביבתנו ומגיבים אליה. המתחים הרבים שמצטברים בנו במהלך הרגיל של חיינו, יוצרים תחושה של בידול בינינו לבין הסביבה שלנו. ההיאחזות במתחים וההזדהות איתם מביאים לתחושה של "אני" שנמצא בקונפליקט עם הסובב אותו, והתוצאה מכך היא מצב מתמיד של חוסר סיפוק.

תהליך ההתפתחות הרוחנית מאפשר לנו להתנסות בהדרגה באחדות שבינינו ובין כל המציאות. זו איננה הבנה שנובעת מהשכל, אלא שינוי נפשי מהותי באופן שבו אנו מקבלים את המאורעות שהחיים מביאים לנו ובאופן שבו אנו מגיבים לסביבתנו.

בתהליך ההתפתחות הרוחנית אנו לומדים להפוך בתוכנו את המתחים לתזונה פנימית, שמאפשרת לחלקים הנפשיים הפחות מפותחים שלנו לגדול ולהתחזק. באופן זה נוצרת בנו היכולת לקבל את כל מה שהחיים מביאים לנו עם לב פתוח ועם הכרת תודה, במקום לכעוס ולחוש תסכול מהקשיים שאנו חווים. התוצאה של התהליך הרוחני היא התפתחות של אמפתיה הולכת וגוברת כלפי כל מי שנמצא איתנו בקשר. אמפתיה זאת שנובעת מהיכולת לחיות את החיים עם לב פתוח, מאפשרת  גם לתודעה ולתפיסת המציאות להשתנות. המפתח לשנוי בתפיסת המציאות איננו תובנה אינטלקטואלית אלא שינוי הוליסטי בכל המבנה הנפשי שלנו שמאפשר לנו להתנסות במציאות באופן שונה.

דרך רוחנית היא רציונלית במובן זה שהיא חותרת לתוצאות מעשיות שאינן תלויות באמונות או באורח החיים שלנו. המבחן האמיתי של הדרך הרוחנית הוא בתוצאות שאנו משיגים בעזרתה: שינוי משמעותי ומובחן באינטראקציה שלנו עם עצמנו ועם סביבתנו. שינוי זה בא לידי ביטוי ביכולת שלנו לקבל כל דבר שהחיים מביאים לנו עם תחושה של הכרת תודה וסיפוק פנימי.

רודי – המורה שהביא לעולם את הדרך הרוחנית שבה אני עוסק – נשאל פעם מה מיוחד בדרך שהוא מלמד; בדרכו הבוטה והישירה הוא ענה: This shit works.

רוחניות ודת

הקשר בין רוחניות לדת הוא מאוד מורכב. מצד אחד רוב המסורות הרוחניות נולדו בתוך מסגרות דתיות. הקבלה נוצרה בתוך הדת היהודית, הסופיות היא חלק מהאיסלם והיוגה נוצרה מתוך עולם המושגים של הדת ההינדית. מחזירים בתשובה ומסיונרים בונים על הקשר הזה כאשר הם מנסים לשכנע אותנו שהמענה לצורך הרוחני שלנו יבוא באמצעות חזרה לדת. מצד שני כאשר אדם עולה על דרך רוחנית הוא מגלה בהדרגה שרוחניות ודת עומדות במקרים רבים בסתירה זו לזו. מסתבר שהסתירה בין רוחניות לדת היא מאוד בולטת, ולא רק לעיניהם של חילוניים כמוני. גם מחפשים רוחניים דתיים עמדו עליה כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות.
דוגמה ראשונה היא משל ארמון המלך של הרמב"ם שמופיע ב"מורה נבוכים" חלק ג' פרק נ"א (המובאה לקוחה מספרו של מיכה גודמן "סודותיו של מורה נבוכים"):
"אלה הפונים אל בית המלך ומתכוונים להיכנס אליו, אולם מעולם לא ראו את בית המלך הם המון בני התורה, כלומר עמי הארץ העוסקים במצוות. המגיעים אל הבית וסובבים סביבו הם חכמי ההלכה המאמינים בדעות הנכונות שקיבלום במסורת, דנים בהלכות הפולחניות, ואינם בקיאים בעיון בעקרונות הדת וכלל לא חקרו לאמת אמונה. אלה שהעמיקו לעיין בעקרונות הדת נכנסו לפרוזדורים. האנשים שם ללא ספק בדרגות שונות. מי שיש לו הוכחה מופתית ויודע ידיעה ודאית את כל מה שאפשר לדעת ידיעה ודאית מהדברים האלוהיים, והוא קרוב לוודאות במה שבו אפשר רק להתקרב לוודאות – הוא עם המלך בתוך הבית."
אפשר אמנם לתהות למה מתכוון הרמב"ם כשהוא מדבר על "ידיעה ודאית מהדברים האלוהיים": האם הכוונה להבנת חוקי הפיזיקה, או שמדובר בידיעה אחרת שמבוססת על הסתכלות פנימה לתוך נפשנו. אולם כך או כך ברור שלדעת הרמב"ם העיסוק בדת ובהלכה איננו מקרב את האדם לתודעה הרוחנית.
דוגמה נוספת לקוחה מדבריו של המיסטיקן המוסלמי ג'לאל א-דין רומי
(המובאה לקוחה מתוך The Mystics of Islam, by Reynold A. Nicholson, בתרגום חופשי שלי):
"איש האלוהים מקבל חכמה מהאמת.
איש האלהים איננו לומד באמצעות ספרים.
איש האלהים הוא מעבר לאמונה ולכפירה.
לאיש האלהים הטוב והרע הם זהים."
דוגמה אחרונה לקוחה מכותב מודרני יותר – הרב מיכאל לייטמן – שעומד בראש תנועת "בני ברוך" שמקדמת את לימוד הקבלה עפ"י משנתו של הרב יהודה אשלג, המכונה גם "בעל הסולם" (המובאה מתוך הספר "קבלה מדע ומשמעות החיים"):
"רבים טועים לשייך את חכמת הקבלה לדת, אך הקבלה והדת שונות בתכלית זו מזו. מטרת הדתות היא להרגיע את האדם והן מפתחות בו תקווה כי בזכות תפילתו ישתנו יחס הבורא אליו. גישתה של הקבלה שונה לחלוטין. תפילה, מהשורש פל"ל, פירושה שהאדם דן את עצמו. הוא בודק את ההבדל האיכותי בינו לבין הבורא ומבקש ממנו כוח לתיקון תכונותיו."
מה מבדיל בין רוחניות לדת?
עבודה רוחנית – שהיא הפרקטיקה שבעזרתה אנו מפתחים את הפוטנציאל הרוחני שלנו – מבוססת על התנסות עצמית. זהו תהליך נפשי פנימי שמטרתו לבנות כלים נפשיים שקיימים בתוכנו בפוטנציה. במובנים מסויימים עבודה רוחנית איננה שונה מתרגול פיזי שמחזק ומגמיש את הגוף שלנו. באופן דומה באמצעות תרגול רוחני אנו מחזקים ומגמישים את היכולות הנפשיות שלנו, כשהבטוי לכך הוא יכולות נפשית חדשות שמתפתחות בנו, שחלקן באות לידי בטוי גם בחיי היומיום. כאמור מדובר על תהליך התנסותי שבו אדם יכול לראות את התוצאות של התפתחותו הרוחנית ולבחון האם התרגול עובד עבורו.
בשונה ממנה דת מבוססת על אמונה שכוח עליון התגלה לבני אדם בשלבים שונים בהסטוריה ומסר להם את רצונו מהם. המאמינים בדת רואים את עצמם מצווים לפעול עפ"י צווי האל שהתגלו להם באופן עקיף באמצעות קריאה בכתבי קודש ופרשנויות של כתבים אלה ע"י אנשים שנחשבים כמנהיגים דתיים. בנוסף לכך הדת קובעת למאמין בה כיצד עליו להתנהג בסיטואציות שונות בחיים (לשמור שבת, ללכת למיסה, להתפלל למכה), כאשר הקביעות האלה מיוחסות לכוח עליון שהוא גם בורא היקום.
עבודה רוחנית איננה מספקת תשובות מוחלטות, אלא נותנת לנו כלים להתמודד עם מציאות לא וודאית. זאת לדעתי הסיבה לכך שהדת הרבה יותר פופולרית מעבודה רוחנית. קל לנו לחיות במסגרת שנותנת לנו תשובות מוחלטות לגבי האופן שבו צריך לחיות את החיים; כפי שאומר הפזמון בשירו של אייל גולן: "מי שמאמין לא מפחד".
תרגול רוחני איננו מבטל את הפחד, שהוא תגובה אנושית טבעית לחוסר הוודאות בו אנו חיים. התרגול הרוחני מאפשר לנו להתחזק על מנת שנוכל לקבל את כל מה שהחיים מביאים, את הטוב ואת הרע, עם לב פתוח ועם הכרת תודה.