המסע הגדול ביותר שאדם עושה בימי חייו הוא המסע של היווצרותו ולידתו. במהלך תשעת החודשים שבהם אנו מתהווים בהדרגה בתוך הרחם של אמנו, אנו מגיעים מעולם בלתי ידוע ומתגשמים בתוכה. ניתן להשוות את התהוותו של הגוף הפיזי לספינת חלל שמגיעה מהחלל החיצון ומביאה אתה את נשמתנו. זוהי ההתנסות היצירתית היחידה שאנו עוברים, שבה אנרגיה גבוהה מגיעה מהממד הרוחני לממד הפיזי. אנו דומים למעשה לדגי סלמון, שמנסים באופן נואש לחזור למקום שבו הם נוצרו. התכלית האמתית של כל עבודה רוחנית או דתית היא לעזור לנו בניסיון הזה. אנו מנסים כל הזמן להגיע אל הלא נודע, ומחפשים באופן לא מודע את המורשת שלנו: לידה מחדש וחזרה לרמת ההוויה והטוהר שהיו קיימים בתוכנו כשנולדנו. המוסדות הדתיים והרוחניים שקיימים היום מתעלמים כמעט לחלוטין מהצורך הבסיסי הזה, למרות שזהו ללא ספק האינסטינקט הבסיסי ביותר שלנו. הצורך הזה מסביר את הדחף הפנימי שלנו להתחדש כל הזמן, שבאמצעותו אנו מחפשים לשווא דרך להתגבר על המוות.
מובאה מהספר "קניבליזם רוחני" מאת רודי (סוואמי רודרננדה)
רוחניות עם שכל ישר 