המונח "מאיה" הוא מושג מרכזי בפילוסופיה של היוגה, ומתפרש בדרך כלל כאשליה. ישנם הסברים רבים לגבי המשמעות של המושג מאיה, והם בדרך כלל מתמקדים בהיבט הפילוסופי שלו. אולם למושג מאיה יש גם היבט מאוד מעשי שקשור לחיי היומיום שלנו. אנו מקיימים את האינטראקציה שלנו עם העולם הסובב אותנו באמצעות התודעה שלנו. כשאנו מסתכלים על שולחן, התודעה שלנו מתרגמת את גלי האור שמוחזרים מהשולחן לתמונה. יש להניח שרוב האנשים שמסתכלים על שולחן יסכימו שהאובייקט שבו הם צופים הוא אכן שולחן. אולם כשאנו פועלים בסיטואציות בחיים, שבהן יש לנו אינטראקציה עם אנשים אחרים, המצב שונה לחלוטין. התודעה שלנו מייצרת תמונה של הסיטואציה ושל מה שמתרחש בה. אולם התמונה שנוצרת בתודעה שלנו היא שונה, ולפעמים גם הפוכה, מהתמונות שקיימות בתודעתם של אנשים אחרים שנמצאים אתנו באותה סיטואציה. תופעה זו מודגמת בצורה גאונית בסרטו של הבמאי היפני אקירה קורסאווה "רשומון".
למעשה כל אדם חי במציאות חלופית שנוצרת בתודעה שלו, שהיא שונה מהמציאות שאותה רואים אנשים אחרים. אפשר לדמיין את המציאות החלופית בתודעה שלנו כהשתקפות של המציאות במראה. כאשר פני המראה מעוקמים התמונה שמשתקפת בה מתעוותת.
לכן כשאנו מתבוננים בעולם שסביבנו, תמונת המציאות שאנו מקבלים מתעוותת בהתאם למצבה של התודעה שלנו. מציאות חלופית זו היא המקור לוויכוחים, לסכסוכים ולמלחמות, שמאפיינים את ההיסטוריה האנושית מאז ומעולם.
על מנת לראות את המציאות כפי שהיא אנו צריכים ל"יישר את המראה", כלומר להשתחרר מכל אותם גורמים בתודעה שלנו שגורמים לעיוות של תמונת המציאות. המתחים, הפחדים, חוסר הביטחון, הבעיות הרגשיות, המחשבות הטורדניות, אלה הם חלק מהגורמים לעיוות בתפיסת המציאות שלנו. על מנת להשתחרר מהם אנו צריכים לבנות ולחזק את מערכת הצ'קרות – אותה מערכת עיכול נפשית שתפקידה להפוך את אותם מתחים ובעיות נפשיות לאנרגית חיים. כאשר התהליך הזה מתחיל לעבוד בתוכנו מתרחשים מספר תהליכים נפשיים: ההכרה שלנו נהיית שקטה למשך פרקי זמן ארוכים יותר; הלב שלנו נפתח, וכאשר הוא נשאר פתוח אנו יכולים לחוש אמפטיה לאנשים שנמצאים בחיינו; המרכז של הטבור מתחזק ומאפשר לנו לשמור על ריחוק מהסיטואציות שבהן אנו פועלים, לא להיות מעורבים בדרמות שהחיים מביאים לנו.
כשאנו נמצאים במצב זה אנחנו מתחילים לראות את הסיטואציות שבהן אנו פועלים ואת מערכות היחסים שלנו באופן שונה. אנו מתחילים לראות שכל אדם פועל בעולם בהתאם לרמת המודעות שלו. כל אדם חי במציאות החלופית שלו ואיננו יכולים לשנות זאת עבור אף אחד, למעט עבור עצמנו. אנו לומדים שאין טעם לכעוס על אנשים או לשפוט אותם, צריך לתת להם מקום לחיות את חייהם וללמוד מהטעויות של עצמם. אנו לומדים גם להשיל מאתנו סיטואציות ומערכות יחסים שאינן בריאות לנו, שלוקחות מאתנו אנרגיה נפשית אך אינן תורמות לגדילה הרוחנית שלנו. אנו מתחילים להבין שאותן סיטואציות רגשיות שקשות לנו הן אלה שמראות לנו את המקומות שבהם אנו מתקשים להיפתח מכיוון שעדיין לא התחזקנו מספיק. העולם החיצוני מפסיק להיות מקור לפחדים, לכעסים ולמתחים מכיוון שאנו רואים בו למעשה את ההשתקפות של עצמנו ואת הקארמה שלנו.
רוחניות עם שכל ישר 