"קניבליזם" רוחני" הוא ספרו הראשון של רודי (סוואמי רודרננדה) והיחידי שהתפרסם בימי חייו.
הקטע שלהלן הוא תרגום לעברית של המבוא לספר.
קטעים נוספים מהספר "קניבליזם רוחני" ניתן למצוא בקישור שלהלן.
כותרתו של ספר זה – "קניבליזם רוחני" – מנסה להציג את מערכות היחסים בין בני אדם מנקודת מבט רוחנית. כשאנחנו אוכלים פרי, הקליפה מספקת סיבים תזונתיים שחיוניים להתפתחותו של גופנו. גם במערכות יחסים בין בני אדם הסיבים הם חיוניים. עלינו "לאכול" את האדם השני במלואו, על מנת לאפשר לכוח החיים לבוא לידי ביטוי באופן מלא. תהליך זה מאפשר העברה הדדית של אנרגיה יצירתית בין אדם אחד למשנהו, ובסופו של דבר בינינו לבין אלוהים.
לא ניתן להגביל את קליטת האנרגיה רק לאיכויות שאותן קל לנו לקבל, אנחנו חייבים לקבל בברכה גם את אלה שמכריחות אותנו לשנות את התבניות שהגבילו אותנו בעבר. עלינו להגיע להבנה בתוכנו שכל דבר שקורה לנו הוא חלק מתהליך ההתפתחות שלנו, ולכן חייבים לקבל אותו במצב של ויתור פנימי.
אנו חייבים לעכל כל דבר, ולאחר מכן להתעלות מעליו; עלינו לאכול את החיים במלואם עם כל המתחים, הכאבים והשמחה שהם מביאים. רק באמצעות התגברות על סיטואציה ניתן להשיג את ההבנה והתזונה שהיא יכולה להביא לנו.
במהלך לימודי אצל מורים רוחניים רבים, אכלתי אותם ונאכלתי על ידם. זאת הייתה התנסות נפשית שנקראת בספרים להיות מוכל על ידי רוחו של המורה. הרוח שלי גדלה על ידי כך שהיא אכלה את מה שהכיל אותה.
ההתנסות שלנו היא בלתי מוגבלת כאשר יש לנו את היכולת להימנע מיצירת מתחים סביבה. לדוגמה: אם תשימו שני עכברים בתוך שק של קמח, הם יאכלו את כל הקמח ולאחר מכן יכרסמו את דרכם החוצה. כשהם יסיימו ויצאו החוצה כבר יהיו איתם עוד כעשרים עכברים נוספים. לעומת זאת בני אדם שימצאו את עצמם בתוך סיטואציה שנראית להם גדולה מיכולתם פי מאה מונים, קרוב לוודאי שימותו מפחד. המחשבות שלנו הן אלה שגורמות לנו לחרדה. גדילה ופיזית ורוחנית תלויה ביכולת שלנו ללעוס ולעכל כל דבר בהדרגה ולאורך זמן.
תורות רוחניות מזרחיות כוללות בתוכן מצבים רבים הדומים לאמור לעיל. אלה הן דוגמאות קלאסיות להתרחבות של אנרגיה. דוגמאות אלה נוגעות תמיד ליכולתו של האדם לגדול ולהתעלות מעל לכל מצב בחיים, באמצעות אכילה הדרגתית שלו.
במהלך הלידה הרוחנית שלנו אנו דומים לגורים שנולדו לתוך שק. המורה הרוחני הוא כמו אימא שצריכה לאכול את השק, על מנת לשחרר את הגור ולאפשר לו לגדול בכוחות עצמו. מיום היוולדנו אנחנו חיים בתוך שק של מתחים, שאיננו מצליחים להשתחרר מהם בכוחות עצמנו. המתחים האלה הם חומרים נפשיים שמייצגים את הקארמה שלנו בחיים האלה. הם יכולים להילקח מאיתנו רק על ידי אדם שאוהב אותנו, ומוכן לספוג אותם לתוכו. ללא טיפול מתאים במתחים אלה אנו יוצרים לעצמנו חיים שמבוססים על אשליה. כאשר אדם הופך למורה רוחני ומתפתח מספר האנשים סביבו גדל. הוא משרת אותם ובמקביל ניזון מהם. הוא יכול לקחת לתוכו את המתחים והחומרים הנפשיים שלהם, שמזינים אותו. יכולתו של המורה לספוג לתוכו את נפשו של התלמיד במלואה, משחררת את התלמיד מבעיות רבות שאותן הוא איננו יכול לפתור בכוחות עצמו. בדרך זו התבניות הנפשיות שמעכבות את תהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו מתפרקות, ואנו משתחררים ויוצאים לחופשי.
הייתה לי הזדמנות להיות במחיצתם של מספר מורים רוחניים שנחשבו לקדושים, ובאמצעותם גיליתי שההבדל היחידי בין מורה לתלמיד הוא יכולתו של המורה להשתמש באנרגיה שלו על מנת להתעלות מעל כל סיטואציה ולעכל בהדרגה את האדם שנמצא מולו. אין זה חשוב כיצד אנחנו נכנסים לסיטואציה; מה שחשוב הוא מה מצבנו כשהיא מסתיימת. תמיד ישנו אדם אחד שאוכל ואדם שני שנאכל: הראשון הוא בעל היכולת לעבוד ואילו לשני יש יכולת פחותה לקבל את התזונה הנדרשת לו. כאשר אנו מצליחים להיפתח ממקום עמוק ולקבל תזונה פנימית ולגדול, אנו מפתחים קיבולת של דינוזאורים. אנו מסתכלים ביקום בפליאה; האלים הם אלה שאוכלים את האנרגיה של היקום והופכים להיות חלק מאנרגיה זו.
העצמי העמוק שלנו מורכב ממאות התנסויות שנובעות מחיים קודמים. העצמי הזה הוא מה שאנחנו קוראים הבלתי מודע. הוא יושב עמוק בתוכנו ומתבונן בנו כאשר אנו חיים את היומיום שלנו. אם אנו עושים עבודה טובה ומצליחים להתחבר לחלקים העמוקים של חיינו, הבלתי מודע נפתח בהדרגה ומאפשר ליצירתיות עמוקה יותר להתבטא בחיינו. אם נצליח להתמודד עם התנסות כזאת, הבלתי מודע שלנו יאפשר לעוד חלקים מהמאגר הרוחני האינסופי שקיים בתוכנו לעלות לפני השטח.
רק בגלל האנרגיה הלא מודעת שקיימת בתוכנו אנו יכולים להשחית את חיינו, ולהמשיך לדמיין שזוהי הדרך הנכונה לחיות. אנרגיה זו מאפשרת לאנשים להמשיך בחייהם, גם לאחר שהם גרמו לעצמם הרס נוראי. כוח החיים שקיים אצל כל אדם גם כשנראה שחייו הרוסים, הוא בלתי נתפס ע"י ההיגיון. אנו רואים תופעות דומות בטבע: יערות שנשרפים גדלים מחדש לאחר כעשרים שנה; הנזק שגורמים שיטפונות, סופות ואסונות טבע אחרים נעלם ונשכח לחלוטין כעבור עשר או עשרים שנה. באופן דומה ההתאכזרות שלנו לעצמנו יוצרת מתחים רבים בתוכנו; מצד שני בכל סיטואציה שבה נימצא, יש לנו יכולת בלתי נדלית לעלות מחדש על דרך של התפתחות וגדילה. זהו הנס האמיתי של החיים: לא משנה עד כמה נתעלל בעצמנו ונהרוס את חיינו, כוח החיים שורד בתוכנו ומאפשר לנו להמשיך.
כוח החיים הזה שקיים אצל כל אדם מעורר אצלי אהבה ואמפתיה, ואותו אני רוצה להזין. כוח זה הוא הביטוי העמוק של אלוהים בתוכנו, והפן היחידי של החיים ששווה להתייחס אליו. אם תאכילו אותו הוא יגדל; אם תתבוננו בו היטב תוכלו לחזות במסתורין של הבריאה.
רוחניות עם שכל ישר 