חירות פנימית

"ואני כבר לא מדברת על הניקיונות שלפני והניקיונות של אחרי והניקיונות של תוך כדי, מעולם לא הרגשתי יותר עבד מאשר בחג החירות"

מתוך המחזה "משפחה חמה" מאת ענת גוב.

 

חופש ניתפס כאחד מזכויות היסוד של כל אדם בחברה המודרנית. אולם כאשר אנו מדברים על חופש אנחנו מתכוונים בדרך כלל לדברים החיצוניים: חופש הדיבור, חופש העיסוק או לחליפין החופש הגדול וחופשה מהעבודה.

אולם חופש חיצוני איננו מביא לחופש פנימי, כפי שמזכירה לנו בשנינות ענת גוב במחזה "משפחה חמה". חג הפסח – שמסמל את השחרור מעבדות לחירות – משקף באופן ברור ביותר את היעדרה של חירות פנימית. כמובן שאין רע בלנקות את הבית או ללכת לארוחת ליל הסדר עם המשפחה, כל זמן שאנחנו עושים זאת מתוך בחירה מודעת. אולם בדרך כלל אנחנו פועלים ממניעים אחרים לגמרי, שאינם נובעים מבחירה שלנו בכלל.

הנה רשימה חלקית:

  • כולם עושים את זה.
  • לא נעים לי מהמשפחה או מהחברים.
  • מה יגידו עלי.
  • מישהו עלול להיעלב.

למעשה בחלק ניכר (אם לא ברוב) מהמצבים בחיינו אין לנו באמת בחירה חופשית, אלא אנחנו מונעים ע"י רגשות אשם או פחד מתגובת הסביבה. המערכת הרגשית שלנו שקובעת כיצד נפעל ומה נעשה נשלטת ע"י מתחים, רגשות אשם, פחדים וחוסר בטחון. מתחת לכל הבליל הרגשי הזה מסתתרת המודעות, שמאפשרת לנו לבחור עפ"י צו מצפוננו. על מנת להיות חופשיים אנחנו צריכים לשחרר את המודעות מעולם של המתחים ששולטים בנו. רק כך נוכל להשיג חירות פנימית ולפעול על פי צו מצפוננו.     

אבל כיצד עושים זאת?

גדילה רוחנית מאפשרת לנו להשתחרר מהשעבוד לחלק הרגשי הנמוך שבתוכנו. בתהליך הגדילה הרוחנית אנו מתמירים מתחים לאנרגיה גבוהה. הרגשות הנמוכים שמורכבים מפחדים, מחוסר הביטחון ומרגשות האשמה הופכים בהדרגה לאנרגיה גבוהה שמתבטאת בחדווה, בהכרת תודה ובאמפתיה.

חג החירות לא חייב להסתכם באכילת יתר ובהיתקעות בפקקי תנועה; הוא יכול להיות הזדמנות לתחילתו של תהליך לשחרור מהשעבוד הפנימי ולהשגת חירות אמיתית.

מודעות פרסומת