מעגל התסכול והשעמום

פעמים רבות נשאלתי מה ההבדל בין עבודה רוחנית לפסיכולוגיה. שני התחומים עוסקים במבנה הנפשי שלנו והממצאים שלהם לגביו אינם שונים. מחקרים אמפיריים בפסיכולוגיה, שעוסקים באופן שבו אנחנו מקבלים החלטות, מחזקים מאוד את התובנות של תורות רוחניות.

כך למשל כותב פרופ' דניאל כהנמן – זוכה פרס נובל בכלכלה – בספרו "רציונליות, הוגנות, אושר" את הדברים הבאים:

"ההפתעה הבסיסית של המחקר על טיב הוויה היא הממצא החוזר שנסיבות החיים תורמות תרומה קטנה בלבד לשונות באושר…. אף על פי שאנשים מגיבים בעוצמה רגשית גדולה על שינויים גדולים בחייהם, תגובות אלה שוככות כמעט לחלוטין, ולעתים קרובות די מהר."

המחקרים שמצטט כהנמן מצביעים על אותה תופעה שעליה הצביע הבודהא לפני כ- 2,500 שנה – חיינו סובבים במעגל של תסכול ושעמום. הסופר אוסקר ויילד הפליא לתאר זאת במשפט הבא:

"בעולם הזה קיימות שתי טרגדיות: האחת היא לא להשיג מה שאנו רוצים והאחרת – להשיג. האחרונה גרועה הרבה יותר. היא טרגדיה אמיתית."

ואכן אם נסתכל באופן כנה על חיינו נגלה שאנחנו רודפים כל הזמן אחרי הדברים שאין לנו (במיוחד אם לאחרים יש אותם), ומגלים לאחר שהשגנו את מה שרצינו שהריגוש שוכח מהר מאוד, אנחנו מתחילים להשתעמם ועוברים לרדוף אחרי הדבר הבא.

מעגל התסכול והשעמום הוא הסיבה לכך, שלמעט רגעים בודדים בחיינו, איננו מצליחים להיות מאושרים.

ההבדל בין עבודה רוחנית לפסיכולוגיה הוא בדרכים לפתרון הבעיה. הטיפול הפסיכולוגי בד"כ עוסק בהסתגלות למצב באמצעות הבנה שלו, ובלמידה כיצד לחיות חיים "נורמטיביים" למרות כל הבעיות שלנו.

תורות רוחניות לעומת זאת רואות את מעגל התסכול והשעמום כנקודת מוצא שממנה מתחיל תהליך השינוי. עבודה רוחנית היא תהליך שמאפשר לצאת ממעגל התסכול והשעמום, ולהפיק סיפוק ואושר מכל מצב שהחיים מביאים לנו.