האם יש סתירה בין רוחניות לרציונליות?

דרכים רוחניות נתפסות לעתים קרובות כבריחה לעולם לא רציונלי שאין לו קשר למציאות היומיומית שלנו. דעה זו נובעת מחוסר הבנה הן לגבי מהי דרך רוחנית, והן לגבי מהי תפיסת המציאות כפי שהיא באה לידי ביטוי בחשיבה המדעית הרציונלית.

המדע נחשב כגולת הכותרת של התפיסה רציונלית, ואנו נוטים לחשוב שהתיאור המדעי של המציאות מקביל לתפיסת המציאות שנובעת מההתנסות שלנו. אולם התגליות של מכניקת הקוואנטים בתחילת המאה עשרים הביאו לכך שהתיאור המדעי של המציאות הוא שונה לחלוטין מההתנסות היומיומית שלנו. להלן מספר דוגמאות הלקוחות מספרו המרתק של פרופ' בראיין גרין "מארג היקום – מרחב, זמן ומרקם המציאות").

א. כל החלקיקים התת-אטומיים מתנהגים לפעמים כמו חלקיקים ולפעמים כמו גלים.

"הצלחתה של מכניקת הקוואנטים מאלצת אותנו להשלים עם המחשבה שהאלקטרון, אחד ממרכיבי החומר שאנו נוהגים לראותו כתופס איזור זערורי דמוי נקודה במרחב, יכול גם להיות מתואר באמצעות גל שתכונתו הפוכה – הוא משתרע על פני כל היקום כולו. זאת ועוד, לפי מכניקת הקוואנטים, המיזוג הזה של גל וחלקיק חל על כל מרכיבי הטבע, ולא רק על האלקטרונים: הפרוטונים הם גם חלקיקיים וגם גליים; הנייטרונים הם גם חלקיקיים וגם גליים; וניסויים שנעשו בעשור הראשון של המאה ועשרים קבעו שאפילו האור –המתנהג בעליל כמו גל – יכול להיות מתואר גם באמצעות רכיבים חלקיקיים, אותן "חפיסות אור" הקרויות פוטונים." (מארג היקום, עמוד 84).

ב. המאפיינים של חלקיקים תת-אטומיים במרחב (מיקום ומהירות) אינם ניתנים לקביעה מדויקת, אלא רק לקביעה הסתברותית; במלים אחרות אין לנו דרך לתאר אותם בצורה אובייקטיבית מוחלטת.

"לאלקטרון יש מקום מסוים, במובן האינטואיטיבי הרגיל של המילה, רק ברגע שאנו "מביטים" בו – ברגע שאנו מודדים את מקומו ומזהים את המקום בוודאות. אבל לפני שנעשה זאת (וגם אחר כך), כל מה שיש לו הוא שלל מקומות פוטנציאליים כפי שמתאר אותם גל ההסתברות. אין זה כאילו יש מקום לאלקטרון, אלא שאיננו יודעים את המקום הזה לפני שנעשתה המדידה. תחת זאת, ובניגוד לציפיות האינטואיציה, לאלקטרון פשוט אין שום מקום מסוים לפני המדידה". (מארג היקום עמוד 87).

תוצאה זו של מכניקת בקוואנטים הביכה פיזיקאים רבים שהתקשו לקבל אותה. ביטוי לכך ניתן למצוא בויכוח בין אלברט איינשטיין לנילס בוהר לגבי תפיסת המציאות שלנו.

"איינשטיין הגדיל את התמונה מאלקטרונים לחיי היומיום ולגלג: "האם אתה מאמין באמת ובתמים שהירח אינו קיים אלא אם כן אנו מסתכלים עליו?" חסידי מכניקת הקוואנטים השיבו בגרסה משלהם למשל הישן על העץ הנופל ביער: אם אף אחד אינו מסתכל על הירח – אינו מודד את מקומו בתצפית – אכן אין שום דרך לדעת אם הוא קיים, ולכן אין טעם בהצגת השאלה." (מארג היקום, עמוד 87)

ג. בין חלקיקים תת- אטומיים מתקיימת לפעמים מערכת יחסים מוזרה שנקראת "שזירה קוואנטית", שמשמעה שחלקיקים יכולים "להשפיע" אחד על התנהגותו של השני ללא העברת מידע ביניהם.

"פעם היה מקובל עלינו כי אחת מתכונותיו הבסיסיות של המרחב היא ההפרדה וההבדלה בין עצם לעצם, אבל עכשיו אנו רואים שמכניקת הקוואנטים מערערת קשות על ההשקפה הזאת. שני דברים יכולים להימצא במרחק גדול זה מזה במרחב, ואף על פי כן לא יהיה קיומו של כל אחד מהם בלתי תלוי לחלוטין במשנהו. יכול להתקיים קשר קוואנטי שמלכד אותם, ומחמת הקשר הזה, תכונותיו של האחד תלויות בתכונות של משנהו. המרחב אינו מפריד בין עצמים שזורים כאלה. המרחב אינו יכול להתגבר על הזיקה ביניהם. המרחב – אפילו כמות עצומה של מרחב – אינו מחליש את תלות הגומלין ביניהם, כפי שמכתיבה אותה מכניקת הקוואנטים." (מארג היקום, עמוד 109).

פיזיקאים, פסיכולוגים ופילוסופים מתווכחים ביניהם עד היום על משמעות התגליות של מכניקת הקוואנטים לגבי תפיסת המציאות שלנו. יש כאלה המרחיקים לכת וטוענים שמכניקת הקוואנטים מצביעה על כך שהכל סובייקטיבי ואין בעצם מציאות אובייקטיבית. אולם גם אם איננו מקבלים תפיסה קיצונית כזאת, נראה לי שהמסקנות הבאות לא תהיינה שנויות במחלוקת.

ראשית הפיזיקה מצביעה על כך שקיימת מידה רבה של אחדות בינינו לבין המציאות שסובבת אותנו. בשונה מהחוויה שלנו שנובעת מההתנסות היומיומית, ברמת החלקיקים כל דבר (כולל אנחנו) מורכב ממספר קטן של אבני בניין יסודיים שניתנים לתיאור או כחלקיקים או כגלי אנרגיה.

שנית המציאות שבה אנו מתנסים איננה מנותקת מהתודעה שלנו. ההפרדה בינינו כצופים לבין המציאות שהיא אובייקטיבית מתמוטטת כשעוברים לצפות בחלקיקים היסודיים שמרכיבים את הטבע.

שלישית תופעת השזירה הקוואנטית מצביעה על קשר עמוק בין החלקיקים שמרכיבים את המציאות שלנו, שקשה להסבירו באמצעות השכל הישר.

מה הקשר בין תיאור המציאות שנובע ממכניקת הקוואנטים לדרכים רוחניות?

ראשית אני חייב לסייג ולומר שאינני מתיימר לייצג את כל הדרכים הרוחניות. הדברים שיוצגו להלן מתבססים על הבנה (המוגבלת) שלי שנרכשה במהלך השנים  שבהם אני עוסק בדרך רוחנית מסוימת. עם כל זאת על סמך דברים שלמדתי מקריאה על דרכים אחרות אני מתרשם שהתובנות שלהן מאוד דומות.

נקודת המוצא בדרך הרוחנית היא שבשונה מהגוף, החלקים הנפשיים שלנו אינם מגיעים למלוא התפתחותם באופן טבעי ונדרש מאמץ מודע על מנת להשלים את תהליך ההתפתחות שלהם. מאמץ מודע כזה בא לידי ביטוי בכל דרך או שיטת תרגול שמובילים להתפתחות רוחנית. תהליך ההתפתחות הרוחנית מביא לשינוי נפשי עמוק שמתבטא גם בהבנה השכלית שלנו, אך בעקר במבנה הרגשי שלנו ובאופן שבו אנחנו מקבלים את סביבתנו ומגיבים אליה. המתחים הרבים שמצטברים בנו במהלך הרגיל של חיינו, יוצרים תחושה של בידול בינינו לבין הסביבה שלנו. ההיאחזות במתחים וההזדהות איתם מביאים לתחושה של "אני" שנמצא בקונפליקט עם הסובב אותו, והתוצאה מכך היא מצב מתמיד של חוסר סיפוק.

תהליך ההתפתחות הרוחנית מאפשר לנו להתנסות בהדרגה באחדות שבינינו ובין כל המציאות. זו איננה הבנה שנובעת מהשכל, אלא שינוי נפשי מהותי באופן שבו אנו מקבלים את המאורעות שהחיים מביאים לנו ובאופן שבו אנו מגיבים לסביבתנו.

בתהליך ההתפתחות הרוחנית אנו לומדים להפוך בתוכנו את המתחים לתזונה פנימית, שמאפשרת לחלקים הנפשיים הפחות מפותחים שלנו לגדול ולהתחזק. באופן זה נוצרת בנו היכולת לקבל את כל מה שהחיים מביאים לנו עם לב פתוח ועם הכרת תודה, במקום לכעוס ולחוש תסכול מהקשיים שאנו חווים. התוצאה של התהליך הרוחני היא התפתחות של אמפתיה הולכת וגוברת כלפי כל מי שנמצא איתנו בקשר. אמפתיה זאת שנובעת מהיכולת לחיות את החיים עם לב פתוח, מאפשרת  גם לתודעה ולתפיסת המציאות להשתנות. המפתח לשנוי בתפיסת המציאות איננו תובנה אינטלקטואלית אלא שינוי הוליסטי בכל המבנה הנפשי שלנו שמאפשר לנו להתנסות במציאות באופן שונה.

דרך רוחנית היא רציונלית במובן זה שהיא חותרת לתוצאות מעשיות שאינן תלויות באמונות או באורח החיים שלנו. המבחן האמיתי של הדרך הרוחנית הוא בתוצאות שאנו משיגים בעזרתה: שינוי משמעותי ומובחן באינטראקציה שלנו עם עצמנו ועם סביבתנו. שינוי זה בא לידי ביטוי ביכולת שלנו לקבל כל דבר שהחיים מביאים לנו עם תחושה של הכרת תודה וסיפוק פנימי.

רודי – המורה שהביא לעולם את הדרך הרוחנית שבה אני עוסק – נשאל פעם מה מיוחד בדרך שהוא מלמד; בדרכו הבוטה והישירה הוא ענה: This shit works.